זה לא במקרה שהממשלה הכי דתית היא הממשלה הכי גרועה

נאור נרקיס ומתנדביו, רבים מהם חרדים שיצאו בשאלה, ניסו לקראת הסופ”ש לקיים דיאלוג עם המוני חרדים משולהבים בבני ברק. בתגובה לניסיון השיח, ההמון החרדי תקף אותם ואף שרפו להם את הדוכן ואת חומרי הקריאה שהיו בו.

בין הדברים שנשרפו היו גם ספרים של הפילוסוף ג’רמי פוגל, שכמו נרקיס ומתנדביו, קורא ל”חילון” של החברה הישראלית.

צריך להבין. “החוזרים בתבונה” לא מגיעים לכפות את מחשבתם על אף אחד, הם באים להציג את החילוניות הערכית והמשכילה לחרדים. ובתגובה הם לא נתקלים בטיעוני נגד של חכמים וגדולים בתורה. הם נתקלים באלימות, בצרחות ובאיומים ברצח.

אז למה להתייחס לזה במדור כלכלי? כי הפיכת החברה הישראלית ליותר חילונית זה ממש המפתח שלנו לעתיד כלכלי מוצלח.

איך אפשר לדעת את זה? צריך רק לבחון את המספרים. צריך רק לשאול אילו מדינות הן המדינות הכי עניות בעולם, ואילו מדינות הן המדינות הכי עשירות ומאושרות בעולם.

לאורך השנים, מספר מכוני סקרים ומספר גופי תקשורת, ניסו להבין אילו מדינות הן הכי “דתיות”.

מכוני סקרים כגון Pew או Gallup שאלו מאות אלפי אנשים ברחבי העולם עד כמה הם דתיים או עד כמה דת חשובה בחייהם, ועם התשובות חיברו רשימות של המדינות הכי דתיות והמדינות הכי פחות דתיות.

יש רשימות כאלו משנות ה-2000 המוקדמות וגם מהשנים האחרונות, ובדרך כלל המדינות הכי דתיות – כלומר המדינות שבהן הדת היא חשובה להכי הרבה אינדיבידואלים – הן מדינות כמו בנגלדש, צ’אד, מאלי, סרי לנקה, ניז’ר, מלוואי, סומליה, תימן, מאלי, סיירה ליאון, אפגניסטן, בורונדי – כאלה.

מי המדינות שבהן משקיעים הכי מעט בחינוך ויש שם את האחוזים הגבוהים ביותר של מבוגרים שלא יודעים קרוא וכתוב? צ’אד, סיירה ליאון, אפגניסטן, מלאווי, מאלי, ניז’ר, בורונדי, תימן – אתם מבינים.

ונחשו אילו מדינות הכי עניות בעולם? אכן, צ’אד, ניז’ר, תימן, מאלי, סיירה ליאון, סומליה ובעצם כמעט בכל מדינה ענייה בעולם הדת “חשובה מאוד” ל-95% או יותר מהאוכלוסייה.

מבט על המדינות הכי פחות דתיות בעולם מגלה מדינות שנמצאות בטופ של הרשימות של איכות החיים, בריאות הכלכלה ואפילו האושר של בני אדם: שבדיה, דנמרק, פינלנד, נורבגיה, יפן, הונג קונג, קנדה, שווייץ, הולנד, צרפת, קנדה, גרמניה, לוקסמבורג – אפשר להמשיך.

איפה שיש יותר חילונים, יש יותר השכלה ושגשוג כלכלי. זו תופעה שחוזרת על עצמה בכל יבשת.

באפריקה המדינה הכי עשירה (לפי תמ”ג פר קפיטה) היא מאוריציוס – המדינה שבה החוקה מעניקה חופש דת לכל אזרח ואין בה דת רשמית. אורוגוואי – המדינה הדרום אמריקאית שנחשבת לטובה ביותר לחיות בה בזכות היציבות הפוליטית והכלכלה האיתנה שלה – היא המדינה הכי פחות דתית ביבשת.

רואים את ההצלחה של החילוניות גם במפות ההיסטוריות. איפה שחשיבות הדת ירדה, התפתח יותר חינוך לא דתי והוא הביא לפריחה כלכלית. וזה כי כשאתה משכיל יותר, אתה יכול להיות חדשני יותר ולהפוך ליעיל יותר. כשאתה קורא ספרות מכל העולם אתה יכול ללמוד מהעבר, ללמוד על דרכי עבודה יעילות מרחבי העולם ולפתוח את הראש שלך להמצאות וחידושים שיעזרו לך לפתח את החקלאות, רפואה, תשתיות, חינוך וכו’.

זה היה נכון אז וזה נכון גם היום.

ברור שאנשים דתיים יכולים להיות משכילים – אבל זה קורה אך ורק אם הם מוכנים ליישב בין הדת שלהם למדע, מחקר ולמידה מגוונת של שפות, חשבון ומחשבים. ואכן אנחנו רואים את זה כאן בישראל שהדתיים הלאומיים הם, ככל הנראה, המיעוט הכי מלומד ואיתן כלכלית במדינה. לא בגלל שהם לא דתיים אלא בגלל שהם פתוחים ללימודים שהם אינם לימודי דת.

זה ברור ממבט על המספרים הגדולים שמדינות מאוד דתיות הן בדרך כלל מדינות נחשלות.

מה כל זה אומר עלינו?

מדינות חפצות חיים לא נותנות לדתיים קיצוניים לקבל החלטות על הכלכלה והחיים של כולם. ובתקשורת מתוקנת מדברים על הסוגייה הזאת הרבה יותר – בטח אם דתיים הקיצוניים שולטים במדינה ומדרדרים אותה לכיוון של מאלי ומלוואי.

אז כן, זה לא במקרה שהממשלה הכי דתית של ישראל היא גם הממשלה הכי גרועה של ישראל. כמו שזה לא במקרה שערים ישראליות שהשתלטו עליהן חרדים הן ערים כושלות ודועכות.

במדינה מתוקנת לממשלה יש אינטרס לתת מאמץ ולהפוך את האזרחים ליותר משכילים ופחות דתיים. ובשורה התחתונה: במדינה מתוקנת פעילות כמו זו של נאור נרקיס וג’רמי פוגל ממומנת על ידי המדינה.